התהוות
הדלקות ושריפות בחנוכה 2010
חנוכה תשע”א
שריפה בכרמל
חיים נמוגים
רגשות סוערים
ומה נעשה עם המתרחש?
נעשה עבר בלבד? = כועסים, עצובים, מאשימים...
נתכנן עתיד בלבד? אוקי בואו לטעת עצים בכרמל... (אלו עצים?)
מבולבלים? חייבים לעשות מייד משהו?… לתת פורקן מיידי.
ואולי ברור כי ראוי לבחון ולתת פתרונות עמוקים יותר
נעלה מספר נקודות לבירור:
חיים אבדו. אנשים נשרפו חיים.
מחד אנו נמצאים כמו בזמן סתיו/ חורף. מאידך מזג האוויר כמו בתקופת קיץ, חם ויבש.
אנחנו נמצאים בחג חנוכה שנושאים חברתיים רבים נידונים בו.
אנשים רבים מתמודדים עם יחסיהם לביתם החומרי.
נוף צמחי גדול, נשרף.
בעלי חיים קטנים נמוגים. בעלי חיים גדולים ניצלים.
סדרת התגייסויות בארץ ומחו”ל.
…. תוסיפו אתם.
חגים הרי עוסקים במסלולי החיים. לכן נקראים חגים = מעגלים.
מהו מסלול החיים העוסק באש. כשנלמד את איכות האש נראה כי מחויבת ממנה מידה מסוימת לחימום ומידה מסוימת לשריפה. הרי איננו יכולים לחיות ללא אש. ללא השמש אין חיים. ללא המים גם כן אין חיים. ד.א. האדם גם לא יודע לחיות ללא אדמה וללא אוויר…. כל אלו זקוקים לאלו. בשנים האחרונות מערכת היחסים שבין החורף לקיץ, היבט מסוים של מערכות היחסים מים ואש, מאוד משתנה. וזהו לימוד נוסף וחשוב לכשעצמו.
האדם יודע כי הוא מכלה את העולם. משתמש במשאבי הטבע בצורה מנצלת ויודע להחזיר מעט, אם בכלל, לטבע. מספר קטן של אנשי עסקים, מחליט על סדרים ומהלכים עבור מדינות וכלכלה בינלאומית. רוב הציבור נותן לאלו לנהל אותו. כמה אנשים מעוררים מתחים חברתיים ובינלאומיים? בודדים. והרוב מרגיש כמו חסר אונים. אכן יש מגמות אחרות. יש פריחה של קבוצות ואנשים הלוקחים אחריות. נראה זאת בקבוצות הורים הדורשים להיות מעורבים תוכניות הלימודים של ילדיהם. קבוצות לוקחות אחריות על ניהול סכסוכים. ממנים בוררים ואינם פונים למערכות שיפוטיות. עמותות הלוקחות אחריות על מצבים חברתיים. חולים לוקחים אחריות על מצבם ומבררים כיוונים נוספים למוצע…. מתברר כי הסמכות = ‘המדינה, מוסדותיה…’ אינם קשובים דיים, כנראה, למתרחש במציאות של התושבים.
מדברים על מחדלים של מוסדות. אוקי. האם מחדלים שכאלו לא היו לאורך כל ההיסטוריה? כבר נכתב רבות על כך שחורבן בתי המקדש התרחש בעקבות מנהגיהם של מנהיגים. אסונות וחורבן בעולם בכלל, איך מתרחשים?
אין כאן קריאה לאנרכיה. יש כאן הצעה לערנות.
ונשוחח על רגשות ואש.
כל רגש, מעורר.
מעורר מה? אפשר לעורר ברגשות אש ואפשר לעורר ברגשות מים וכולי.
כשיש תסכול רב אצל אנשים רבים = אש
כשיש כעס רב אצל אנשים רבים = אש
כשיש בלבול אצל………………..= אש
חוסר אונים הוא ממעוררי האש הפנימיים הגדולים ביותר
……
עיקר האש, לעניות דעתי, הוא בעוני גדול בהתייחסות נאותה למציאות. כשיש עושר רגשי, קשה יותר לנווט את האדם.
אנחנו מכלים כמעט כל חלקה טובה ע”י רגשות שאינם ראויים. מעטים מאיתנו מבררים דרכים ליצירת אורח חיים נאות לתקופה בה אנו חיים.
המים מטבעם מתחדשים. אם רוצים אנו מים חיים, חייבים אנו לנהוג בעקבות חכמת המים. חייבים אנו למסלולי המחזוריות לפעול.
המים מתאדים בעזרת החום, האש. תהליך זה מנקה מהמים עודפים שאינם טהורים. האדים הטהורים מתגבשים לענן, מהות מדהימה בפני עצמה. אלו מצטברים למקום מסוים בדחיסות מסוימת, בגובה ושאר תנאים והנה גשם.
כנראה שהאדמה אצלנו בוערת מחום. כנראה שיש כמויות אש בלתי נסבלות בתוכנו. ניצוץ קטן והנה אסון גדול. נראה זאת בסדרת אירועים מצטברת, הנחשבים לקיצוניים, בתקופה האחרונה. ילדים נהרגים. הורים רוצחים משפחותיהם. תאונות דרכים רבות. התעצמות בהיקף וחומרת המחלות הפיזיות. תחושות כלכליות מסובכות אצל רבים. קושי בדיור לרבים…..
נראה שחייבים לעשות בדק בית יסודי במהלכי ההדלקות שלנו. אנחנו נדלקים בקלות מכעס, חוסר אונים, בלבול… ונדלקים בהיסוס, בהדרגה, באיטיות עצומה מפיתוח דרכים להדלקת נרות שבתוכנו. יש בנו נרות רבים. נרות של יופי. נרות מלמדים איך ללכת בצורה נאותה (אינטואיציות). נרות משמחים…. כבר אמרו חכמים: ‘לעולם יהא האדם כנר מנר. זה נהנה וזה אינו חסר’. במה מדובר? שלעולם יהיה האדם לחברו בסגנון המאיר לאחר, מעצמו. מניסיונו, מחכמתו, מהאכפתיות שבו… בסגנון זה, האדם המסייע לאחר אינו חסר דבר. לא נפגע, לא נפגם, לא נלקח ממנו דבר. חברו רק נהנה מכך. ובכך כולם נהנים.
אולי כבר ברור כי אירועים גדולים מתרחשים עקב הצטברות של סדרת אירועים קטנים. במידה והיה כאן עתה חורף משמעותי, דליקה גם גדולה בהיסח הדעת, הייתה נמוגה די בתחילתה נכון? במקביל לכך, נראה שאדם אחד או קבוצה קטנה שאולי והציתו יכולים לגרום לעוולה גדולה, אך אפשרי גם הפוך. שאדם אחד או קבוצה קטנה, תגרום לחיות חזקה. ובלבד שיעמדו בפרץ.
יש צורך באיוד הדעות ומנהגים שאינם מתאימים כבר. גם אם אנו בטוחים שאין דרך אחרת. לחפש ולמצוא. מניסיוני האישי, במשך עשרות שנים, יש תמיד אפשרות ללמוד רגשות אחרים, חדשים. להחליף רגשות, גם אם ונראה שאין ברירה ועם הרגש הזה אחיה את כל חיי. התחושות והיכולות המתפתחות בזכות כך, מרהיבות.
נפסיק לחקות מנהגים של הנהגות מהעבר. הנהגת הרגשות נקבעה ע”י סדרת סמכויות היסטוריות, אינסופית. חבל לשרוף כל חלקה טובה בתוכנו. שווה ולנקות רגשותינו, לבל ימשיכו וישרפו אותנו עד תום.
הטבע מאז ומעולם רוצה רק בטובתנו. שהרי אנו בנויים ממנו. האם לא ראוי שנרצה לעצמנו טוב? טוב שכזה חייב למצוא דרכו בסגנון שאינו אנוכי. כי הטבע אחד הוא. פגיעה במקום אחד תעורר במקום אחר. כמו בגוף האדם.
חג של הדלקת רגשות חכמים