מברכים את השנה החדשה
מה גורם לנו לברך לשנה חדשה?
אולי כי יש תחושה שהשנה הקודמת הייתה לא כל כך… ושיש דברים בשנה החולפת שרוצים שלא יהיו בשנה הבאה. ואולי עוד כהנה וכהנה שכל אחת ואחד מוזמנים להוסיף.
במידה והשנה הקודמת מרגישה מספקת. מרגישים שאין צורך לחדש דבר, אולי הברכה צריכה להיות כזו שתתאים לעבר ולא למתחדש, חלילה??
ואם כן ונבקש שינוי איך זה יתרחש?
לי, אישית, ברור שלאשר התרחש בשנה שעברה ובכלל, יש משמעות.
מה המשמעות? משמעות של סימני דרך במסלול חיי. ברור לי שמה שפגשתי בשנה החולפת ושאינו נוח לי, מזמין אותי לבירורו. לבחון ולסכם עם עצמי, מה אני עושה כדי שיקרה אחרת.
למשל אם פגשתי בתאונות: דרכים, עבודה,,,, מה אעשה? האם ארגיש רע על גורל מר, האם אתערב ואלווה תהליך של הבראה ואיזה?
אם שמנתי בשנה האחרונה, מהן הנסיבות שאפשרו זאת.
במקרא, ראש השנה מופיע עם מספר רעיונות למשל:
ב – ויקרא פרק כג, פסוק כד: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:”
נא לשים לב לסגנון: גם ציווי ה דַבֵּר וגם משהו שעוסק באמירה, ‘לאמר’.
אנחנו קוראים את ההטיה בַּ. בחודש שביעי,,, שיטה המספרת על מיקום ותכולה. כמו: הילה נמצאת בבית, הרכב בחניה… ציון הזמן מאוד מסוים: ‘בחודש השביעי, באחד לחודש’.
בהמשך, ‘יהיה לכם – לנו’. מה יהיה? יהיה: שבתון, זכרון, תרועה, מקרא, קודש.
אולי ברור כי כל מובאה, מושג המצוין כאן, מכיל עולם מדהים וחכם של משמעויות. וזה מזמין לחקור. המקרא, כהרגלו, מאוד מתומצת, מרוכז בכיווניו. מזכיר לאדם כי יבין את הנכתב, לפי האיכות הפנימית שפיתח בתוכו. שהרי החיים כל כך מורכבים. ואפשר לעשותם שטחיים (ולסבול) או לחקור בהם ולחיות אותם בצורה נאותה.
במובאה במקרא שכאן, אין איזכור לתחילת שנה, לבריאת העולם,,,,במקרא בכלל, החודש הראשון מקובל כחודש ניסן.
חז”ל במשך השנים קובעים כי:
“ארבעה ראשי שנים הם.
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי .
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט , ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.”
מסכת ראש השנה, משנה א.
ובכל זאת מנהגים משתרשים להם והתקבל שראש השנה מסמל תהליך של שנה חדשה. נקודת זמן מיוחדת, הזדמנות מיוחדת. האם אפשר למשל להתייחס לכך כמו אל מחויבות שאנו נותנים לעצמנו בימי הולדת? בשנה הקרובה אני…
א’ תשרי מדבר על יום ה ‘לידה’ של המין האנושי בכלל. היום הראשון של הבריאה מיוחס ל כה’ אלול.
ובכן, אנחנו ביום השישי של הבריאה, בה ‘נולד’ האדם. “ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם:” בראשית, א, כז.
נא לשים לב שהמקרא עובר בלשונו בין יחיד לרבים. להזכיר שהיחיד מכיל את תמונת הרבים והפוך. שיש אחריות וקשר בל ינותק בין יחיד, זוג, רבים.
מסובך? אולי מחייב תשומת לב?
אכן, המקרא מאוד ברור בדבר אחד. תעשה נכון, תחייה טוב. תעשה לא נכון, תסבול. מסובך? לא!
אם תחקור ותברר מה הביא לסבל של השנה הקודמת, תוכל להשכיל וליצור מציאות חדשה. כזו הנכונה לשנה הבאה.
אפשרות התיקון, ההתעלות, ההבראה, הפתרון, תמיד נמצאים. שהרי נאמר: חקור ודרוש ומצא. חקרת ולא מצאת, דרוש מעצמך ואל תוותר. שהרי מי שמתמיד בחיפוש, בחקירה ובבחינה – תמיד מוצא.
הבריאה בריאה The Creation is Healthy השלמות ההרמונית היא הבסיס לכל.
נכון, אנחנו רגילים להפיק, למצוא. פתרונות חלקיים. אנחנו מעולים בכך. פתרונות לטווח קצר. אולי והגיע הזמן לחקור ולדרוש מעצמנו שיטות לפתרונות עומק. לפתרונות יסוד. ליצירת מהלכים וסדרים הבונים אצלנו תשתיות שמתוכם נפיק תוצאות יעילות לטווח עמוק = בינוני וארוך.
המאמץ, כידוע למתאמצים ומוצאים, שווה לגמרי.
להזכיר לכולנו, כי מניפולציות שאנו מייצרים על מנת שלא נעשה כמו:
זה גדול עלי, זה תלוי בזה וזה, שקודם הוא יעשה ואח”כ אני, אין תנאים מתאימים ל…, אין עם מי לדבר…, הוא/היא/הם מטומטמים ועוד רבים וטובים, מניפולציות, לא הועילו בחקירת מהלכים לפתרון.
תחושת המבוגר מתקיימת כשמפסיק הוא לטפול על האחר, האשמות / ‘הורדה בדרגה’.
לקחת אחריות על יצירת מציאות נאותה, נמצאת בד”כ אצל צעירים. המעוף, תחושת היוזמה, היצירתיות בפתרונות, תמיד מרתקים אותי.
ורמז קטן: מי שנוקט בסגנון שכזה, הוא עצמו הופך להיות רענן וצעיר יותר ויותר. מניסיון גם אישי וידע מוכח.
בהצלחה ושנה חכמה.