מסעות ישראל שבתוכי
נראה שחג פסח / ליל הסדר, יוצרים אצל הפרט ובחברה, תנועה חזקה ביותר. השקעה אדירה בזמן, באמצעים, בהתארגנות לחג. כך גם הלחץ על השתתפות בליל הסדר.
מסופר כי חג זה עוסק ביציאה ממצרים. מה זה אומר? מה אנו חוגגים?
יש שיאמרו:
- את הוכחת מנהיגותו הבלתי מעורערת והחזקה של האלוהים המוציא את בני ישראל ממצריים.
בואו ונברר מעט. מי ברא את מצריים, מי מנהיג את פרעה? כלומר, האם האל שבמקרא, בורא הכול, כולל כל התנהגויות מצרים ופרעה, צריך להילחם בעצמו? האל המושלם, צריך להוכיח משהו למישהו?
- או אולי את היציאה משלטון זר לשליטה של מנהיגי העם היהודי? מה זה אומר? האם תקופת גלות ישראל הייתה זמן דומה לשהות במצריים? ומהו שלטון זר ומהו שלטון עצמי?
- או האם חוגגים אנו את המעבר בין אורח חיים לא ברור של בני ישראל, לאורח חיים של עם?
- …..וכמובן מוזמנים להוסיף באופן עצמאי אפשרויות לנושא, מה חוגגים.
ונמשיך מעט בשיחה על יציאה מעבדות לחירות בכלל.
עַבְדֵי זְמָן
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
“חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.
רבי יהודה הלוי
הצעתו של ריה”ל מספרת על אחת מסוגי העבדויות, עבדות לזמן. אולי וזמן מצריים הוא רחב מעבר לתקופה היסטורית סגורה. מהי עבדות לזמן לעומת עבדות לאלוהים? אולי ועבדות למנהגי הזמן בו אני חי היא עבדות מצריים. כלומר אם אני משתעבד, אולי ‘מסתבך’, עם מנהגי התקופה בה אני חי, זו עבדות? ויש הצעה “בבקש כל אנוש חלקו”. מכירים אנו: “איזהו העשיר השמח בחלקו”. הרי כל יצור הוא רק חלק במציאות. האם החלק אותו אני מממש בחיים, עם כל ההתמודדויות שלי, ראוי שארגיש איתו שמח? שהרי מקובל שעשיר יכול להיות חופשי. האם המציאות, הכול כך עשירה בהצעותיה, יכולה לשמח אותי. האם כשאשמח במצבים בהם אני נפגש (כל המצבים) אהפוך להיות עשיר? אולי וברור מכאן שיש תמיד דרך להתהלך בשבילי המציאות, בסגנון היוצא מעבדות!!
זמן מסוג אחר המוזכר לפני יציאת מצריים: “ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף:” שמות, א,ח
המחויבות לכאורה של המלכות הקודמת למלך זה, הייתה ליוסף ומורשתו ומכך לעם ישראל. והנה מתחיל זרם חדש. מוכר? מגיע בוס חדש לסביבה והוא מתחיל… ואולי מדובר גם על סגנון ויחס לדעות פנימיות. הנה אני מגיע לגיל ההתבגרות ומתחילות אצלי דעות חדשות ש ‘שוכחות’ את התקופה הקודמת. האם יכול שתקופה חדשה יכולה ותעורר עבדות לתקופה קודמת? למשל, ‘פעם היה כאן יותר טוב. הצעירים של היום זה לא הצעירים של התקופה שלי. פעם הייתי,,, עכשיו….’
האם הפסוק המובא מספר שמות מצביע גם כן על עבדות לזמן?
אולי ויציאה מעבדות היא הבנה עמוקה על התהליך?
כלומר, ההבנה כי כל אירוע / התרחשות, היא חלק ממסע רחב מימדים. כשאנו מסכינים את עצמנו להשתלבות מושכלת במהלכי הטבע. בהכרה, כי כול מהלכים אלו, אך ורק חכמים. ושכל עניינם, הכוונת האדם / הקבוצה, ליציאה מעבדות.
ועוד מחשבה קטנה. גם אם אני נמצא במצבים קיצוניים, איך אני מארגן לעצמי קריעת ים סוף. תפאורת סיפור זה: אין ברירה. אנחנו אבודים.
השליח המתחלף, הפעם משה, מציע: “ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם:” ויש כאן נקודה מדהימה שמרתק מה מביא שתתרחש: “יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון:”
והאל כמו ולא מבין את הבעיה. נאמר בכתוב: “ויאמר יהוה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו:” ומה שאתה משה צריך לעשות זה: “ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה:”
האם הבלתי אפשרי / בלתי הגיוני, נכון? או אולי המוגבלות בהבנת האפשרויות היא הבעיה?
הקטע המובא מהמקרא מגיע מספר שמות, פרק יד, פסוקים יג-טו.
אז מהי עבדות?
אפשר לייחס עבדות לתהליך בו מתרחשת הקטנת מימוש מבריא של היכולות שלי אל מול מציאות נרקמת. במילים אחרות, כל מצב בו יש כניעה לתחושת המוגבלות.
כל אדם מוזמן לבחון מספר שאלות:
- מי הוא הפרעה שלי.
- איך נתתי לו את הכוח ואיך אני מסיר את הכוח ממנו.
- מה מגביל אותי למציאת פתרונות למצבי מצוקה.
- אלו איכויות ראוי שאפתח על מנת להתמודד עם….
- התבוננות על מה הביא אותי לתחושת מצריים שלי ובניית תוכנית להימנע ממצבים שכאלו בעתיד.
- ….. הזמנה להמציא שאלות ופתרונות נוספים.
פסח חושף